- דף הבית
- טיולים מאורגנים
- טיולים מאורגנים לאסיה
- אוזבקיסטן
- מאמרים על אוזבקיסטן
- אוזבקיסטן – עולם של אגדה ויופי
אוזבקיסטן – עולם של אגדה ויופי
מרקו פולו, שהגיע למרכז אסיה בדרכו לארמונו של קובלאי ח'אן בסין, קרא להרי פאמיר 'הגג של העולם'. ההרים השגיאים, המדבריות, הנהרות האדירים אמו-דאריה וסיר-דאריה כבשו את ליבו כשם שהם כובשים עד היום את ליבם של התיירים המגיעים לאזור ונפעמים מול העולם הקסום שמתגלה לעיניהם. מרכז אסיה – ואוזבקיסטן בעיקר – הן עולם של תרבויות עתיקות, לב ליבן של ציבליזציות קדומות. עולם של אגדה והיסטוריה מרתקת. ארכיאולוגים גילו באיזור סמרקנד שרידים של האדם הקדמון מלפני מאה אלף שנים ובדרומה של אוזבקיסטן התגלו ציורי סלע מרהיבים פרי-היסטוריים. ישובים קדומים השתרעו על גדות האמו-דאריה. כאן נוצרה אחת התרבויות הקסומות ביותר בתולדות האנושות. בין הכובשים הגדולים של האיזור היו כורש הגדול (מאה 6 לפנה"ס). אלכסנדר מוקדון, שבדרכו להודו (מאה4 לפנה"ס) ייסד כאן את התרבות ההלניסטית של מרכז אסיה. במאה השביעית הגיעו לכאן הערבים שהביאו את האיסלאם ובמאה השלוש-עשרה הגיעו לכאן המונגולים ויורשיהם. הבולט בהם היה הכובש וחובב הארכיטקטורה והאמנות טימור לנג שבצד אכזריותו נחשב לפטרון של האמנות ובונה גדול, שהותיר אחריו יצירות מופת בארכיטקטורה.
אוזבקיסטן
המונח 'דרך המשי' מוביל את דמיוננו לשיירותהאין סופיות של פילים, גמלים, סוסים ופרידות עמוסים מאוצרות הודו וסין, שכללו בדי משי ססגוניים, תכשיטים מרהיבים, בשמים, סמי מרפא וכמובן עבדים ושפחות. הסוחרים מן המזרח ועמיתיהם מן המערב התנהלו בין הרים נישאים מכוסים שלג עד וחצו מדבריות חול ומצאו מרגוע בערים ההיסטוריות שבנאות המדבר הירוקים והמשופעים במים זכים. הם היו נושאי התרבות שהובילו ממזרח למערב וממערב למזרח דתות, שפות, סיפורים ופתגמים, אמנות במיטבה, מוסיקה, פילוסופיה ורפואה. תרבות למדה מחברתה והעולם הלך והתעשר. כך נדדו דתות והתחלפו זו בזו, דוגמת הבודהיזם, שנדד מהודו והגיע אל מזרח אסיה. מן העבר האחר פלש האיסלאם ותפס את מקומה של הדת הזורואסטרית שסגדה לאש. הנצרות המזרחית נדחקה ובמקומה הגיע האיסלאם. דתות שונות עשו את דרכן ממזרח למערב וממערב למזרח וכל דת הותירה אחריה יצירות מופת, שכללו תמשיחי קיר, מיניאטורות, פסלים, ארכיטקטורה כובשת עין ולב. טיול באוזבקיסטן, לב ליבה של דרך המשי, הוא מפגש מפתיע עם פסיפס רב-תרבותי, אתני ודתי.
אנשי השיירות שעשו דרך בת 7,000 ק"מ מהדלתא של הנהר הצהוב ועד לאירופה במסע שארך 200 ימים. הם חוו את להט המדבר ואת השלגים שבמרומי ההרים. הם יכלו לספר לעולם על תרבותה של מרכז אסיה ועל הארכיטקטורה הקסומה שלה, שאין דומה לה. הם עמדו קסומים מול הכיפות, המינרטים, המדרסות והארמונות שעוצבו בקרמיקה בגוון הטורקיז, מקושטות במילים מן הקוראן ובצורות גיאומטריות. חלפו מאות רבות של שנים והיופי הייחודי הזה של המבנים ושל הרמיקה, שאומץ כמורשת התרבות האנושית על-ידי אונסקו, עודנו קסום ומעורר השתאות ממש כביום צאתו מסדנת האמן בימי קדם.
בשנת 1991, אחרי התמוטטות ברית המועצות, הכריזו מדינות חבר העמים על עצמאותן וניתוקן מברית המועצות. עד מהרה פתחו המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה את שעריהן והציגו לעולם את הארצות הקסומות, שחלקים מהם שמרו על ייחודם ועל המסורת הקדומה שלהם. תיירים המבקרים באזור הופכים מייד לשגרירים נאמנים ומעודדים חברים וידידים לצאת לאותו מסע מרתק ובלתי נשכח. שמות כמו חיווה, טשקנט, בוכארה וסמרקנד, אינם רק מקומות הלקוחים מספרי אגדה אלא אתרי ביקור שובי לב. בשנים האחרונות מגלים הישראלים את אוזבקיסטן על עריה ההיסטוריות ועל בירתה המודרנית, שבה מתגוררים כ-2.5 מיליון תושבים ויש בה רכבת תחתית מן היפות בעולם. טשקנט היא צומת דרכים חשוב במרכז אסיה – באוויר וביבשה.
אוזבקיסטן – שילוב של עתיק וחדש
אוזבקיסטן ממוקמת בלב ליבה של דרך המשי, בין שני הנהרות הגדולים האמו-דאריה והסיר- דאריה. היא גובלת בקזחסטאן, בקירגיסטן, בטג'יקיסטן ובטורקמניסטן ובדרום יש לה גבול משותף עם אפגניסטן. אוזבקיסטן התברכה באתרים מהיפים בעולם, שווקים ססגוניים וצבעוניים, המציגים לתייר שטיחים ועבודות יד פרי המסורת המקומית. האוכלוסייה חמה ומכניסת אורחים והשולחנות עמוסים במטעמים שהמטבח הבוכרי-אוזבקי מצטיין בו. באוזבקיסטן מצויות כמה מן הערים העתיקות בעולם ומי שרוצה להתבשם מיופיה ומן ההיסטוריה העשירה שלה מומלץ לבקר בבוכרה היפה, בסמרקנד הקסומה ובחיווה עיר שהיא מוזיאון פתוח. ערים שהן מן היפות בעולם.
אוזבקיסטן, הממוקמת בין שני נהרות גדולים האמו-דאריה והסיר-דאריה, היא אחת המדינות המוסלמיות החשובות בחבר העמים ובמרכז אסיה. שטחה 407,000 קמ"ר – פי שניים משטחה של בריטניה הגדולה. כ-60 לאומים וקבוצות אתניות, המונות 25 מיליון, חיות בה. זהו אחד האזורים הראשונים בעולם שהחקלאות מבוססת בו על השקיה כבר מן האלף הראשון לפני הספירה. תעלות ההשקיה בימינו הן באורך של 120,000 ק"מ, המשמשות בעיקר להצפת שדות הכותנה והאורז. אוזבקיסטן היא ברובה ערבה מדברית ומדבר-למחצה. עריה המרכזיות ממוקמות בתוך נאות מדבר ענקיות משופעות בשפע של מים וצמחייה עשירה. עריה הגדולות שקנו להן מוניטין בעולם הוקמו בתוך נאות מדבר אלה.
סמרקנד - בירת המסחר על דרך המשי
לפי מסורות קדומות, ההתיישבות בסמרקנד החלה לפני למעלה מ-2,500 שנים, כמספר שנותיה של רומא. היא נחשבה לפנינת העולם המוסלמי. מקור שמה 'מרקנדה' (עיר המסחר). העיר נכבשה על-ידי אלכסנדר הגדול בשנת 329 לפה"ס, שאמר עליה כי נוכח שהיא יפה אפילו יותר ממה שתיארו לו. במאה השביעית היא נכבשה על ידי הכליפים הערבים, ובמאה השלוש-עשרה צבאות צ'ינגיס חאן המונגולים הרסו אותה וצאצאי צ'ינגיס חאן התאהבו בעיר ובנו אותו מחדש כבירת האימפריה שלהם. הם בנו בה מדרסות ומבנים הכובשים עד היום את ליבו של המבקר בה.
אחד המבנים המרשימים בסמרקנד הוא 'גור-י אמיר' – המוזוליאום שבנה טימור לנג בחייו לזכר נכדו האהוב מוחמד סולטן שמת בשנת 1403 בעת מסע לאסיה הקטנה. הוא עצמו נקבר לצד נכדו שנתיים לאחר מכן. באחוזה המשפחתית המלכותית נקבר גם נכדו האסטרונום והמדען אולוג בג, שנחשב לאחד האסטרונומים החשובים של כל הזמנים. כיפתו של המוזוליאום עשויה עשרות קילוגרמים של זהב טהור ועל קירותיו של האולם המרכזי ציורים גיאומטריים מוזהבים משולבים בפסוקים מן הקוראן ובצורות גיאומטריות.
הרגיסטן, על שלוש המדרסות שבו, שבהן למדו ולימדו גדולי המלומדים של ימי הביניים. וביניהם המלך והמדען אולוג בג והמשורר עלי-שר נבואי. במדרסות – אוניברסיטות קדומות – למדו אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה וספרות. הן משופעות באריחים בגוני הטורקיז ויוצרים קומפוזיציה ארכיטקטונית מיוחדת במינה.
מסגד ביבי-חאנום היה בשעתו המסגד הגדול ביותר בעולם המוסלמי. ולפי המסורת הוא נבנה כשי לאמיר טימור על-ידי אשתו הסינית היפהפיה בזמן היעדרו לרגל כיבושיו ומלחמותיו.
אתר השאה-י-זינדה, הוא 'נקרופוליס' שבו שורה של מוזוליאומים בהם נקברו בני משפחת המלוכה. המקום התקדש והפך לאתר עלייה לרגל בשל קברו של קוסאם איבן עבאס, דודנו של הנביא מחמד, המכונה השאה החי. הבזאר המרכזי הוא שוק ססגוני ובו שפע של מוצרי מזון – תבלינים, לחם מיוחד למקום, מוצרי חלב, פירות טריים ובמיוחד אבטיחים ומלונים בעונתם. מספרים כי הרון אל ראשיד נתן שפחה יפהפיה תמורת מלון מתוק מסמרקנד. בשוק ערימות ערימות של פירות יבשים וביניהם הקשמיש המפורסם של סמרקנד, ירקות מכל מין וזן ותה הגדל במורדות ההרים. כאן ניתן לרכוש בדי משי וכובעים אתניים. בבתי התה מציעים שפע של מזון מקומי – פלוב, סמסה (כיסונים ממולאים בבשר ובצל ואפויים בתנור חימר) ובשרים על האש.
בוכרה היפה "הנסתרת מן העולם"
עד לכיבוש הקומוניסטי בוכרה נודעה כאחד אחד המרכזים החשובים בעולם המוסלמי לתורת האיסלאם, למדע ולאמנות. היא הייתה המרכז הדתי של מרכז אסיה והיא נקראה 'בוכרה-י שריף' ('האצילה', הקדושה).
בוכרה, שמשמע שמה הוא 'הנסתרת מן העולם', מצטיינת בארמונות, במדרסות, במסגדים, במינרטים ובשווקים שלה. היא אחת הערים העתיקות והמעניינות. בבוכרה יש מספר גדול במיוחד של מבנים מוגנים על-ידי אונסקו במסגרת המורשת העולמית.
ארמון החורף הנמצא בתוך ה'ארק' מתנשא לגובה של 18 מטרים והמצודה החולשת על העיר והחומות הגבוהות המקיפות אותה הם מן המבנים המרשימים בבוכרה. בפארק על שמו של איסמעיל סמאני נמצאים שני מבנים עתיקים. הבולט שבהם הוא המוזוליאום של איסמעיל סמאני (מאה 10) שנחשב לאחד מיצירות המופת בארכיטקטורה העולמית של ימי הביניים והמבנה השני הוא צ'שם איוב ('מעין איוב') מן המאה ה-16. הוא בולט בכיפת הקונוס ובשלוש כיפותיו האחרות. סמלה של בוכרה הוא המינרט פוא-י קאלון (שנבנה על-ידי הסלג'וקים במאה ה-12). הוא מתנשא לגובה של כ-46 מטרים וממנו הושלכו אויביו האמיתיים והמדומים של האמיר. המסגד הגדול שלידו (מאה 16) הוא אחד הגדולים והמרשימים במרכז אסיה.
אחת הפנינים של בוכרה היא המכלול שעל גדת ה'לאב-י האוז'ׁ(מאה17), שהייתה מרכז החיים בבוכרה לאורך מאות שנים. אי אפשר שלא להתפעל מארמון הקיץ של האמיר ועל הסיפורים המרתקים שנקשרו למקום. המקומות שתוארו ומקומות רבים נוספים אחרים שלא הזכרנו מצדיקים את ההילה המיוחדת שנקשרה לבוכרה היפה והתייר המבקר בה חוזר למקומו ספוג חוויות המדרבנות גם חבריםוקרובים לצאת לדרך.
חיווה - העיר והאגדה
המראות של חיווה הן בלתי נשכחות. זוהי עיר בצבעי המדבר מוקפת חומה. עיר שהיא מעין מוזיאון פתוח של ארמונות, מינרטים, מדרסות, מוזוליאומים שאליהם נכנסים חתנים צעירים בחליפות וכלות ילדות בשמלות כלה. חיווה היא עיר מסתורית שבה היה סחר עבדים וזוגות נואפים נענשו בה באכזריות. איש לא העניש את 45 החאנים שמשלו כאן. הם חיו במוסר כפול – בארמון 'תאשחוולי' (חצר האבן), העשוי אריחי חרסינה מרהיבים, התנהלו חיי הוללות בהם לקחו חלק החאן, 4 נשותיו ו-41 פלגשיו.
על פי המסורת שֵם, בנו של נוח, מצא מקור מים חיים במדבר וצעק 'ח'איואק' (מים חיים) ומכאן נגזר השם 'חיווה'. ארכיאולוגים גילו כאן שרידים בני אלפיים שנה. כאן חיו ופעלו הפילוסוף והרופא הנודע עלי אבן סינא (980-1037), המשורר אבו ראיקןבירוני (973–1048) והמתמטיקאי מוחמד אבן מוסא אל-חורזמי (780-845) שמיוחסים לו 'אלגברה', 'לוגריתמים' והמצאת הספרה אפס (0).
הסיור בחיווה מפגיש אותנו עם ארכיטקטורה ייחודית – ה'קלתאמינאר' (המינרט הקצר), שגובהו מגיע ל-26 מטרים והיה אמור להגיע לגובה של 100 מטרים ולהיות הגבוה ביותר במרכז אסיה. החאן מוחמד אמין חאן נפל בקרב (1850) ויורשיו, שנמנעו מלהאדיר את זכרו, הותירו אותו בלתי גמור. המקום הקדוש ביותר בחיווה הוא המוזוליאום של פהלוואן מחמוד (1248), שנחשב לגיבור בלתי מנוצח שידע לגבור גם על ייצרו וזכה למעמד של קדוש. האתר הקדום ביותר בחיווה הוא מסגד 'ג'ומעה' (יום השישי) העומד על 218 עמודי עץ מגולפים, ששימש את אנשי השיירות על דרך המשי כבר בראשית המאה העשירית והוא יחיד במינו בעולם המוסלמי. תצפית על חיווה היא חוויה בלתי נשכחת.
מומלץ לנוסע הישראלי חובב המסעות בעולם לבקר בחבל ארץ זה המשמר עדיין דפוסי חיים ותמונות חיים, שכבר נעלמו במקומות אחרים בעולם.
אוזבקיסטן
המונח 'דרך המשי' מוביל את דמיוננו לשיירותהאין סופיות של פילים, גמלים, סוסים ופרידות עמוסים מאוצרות הודו וסין, שכללו בדי משי ססגוניים, תכשיטים מרהיבים, בשמים, סמי מרפא וכמובן עבדים ושפחות. הסוחרים מן המזרח ועמיתיהם מן המערב התנהלו בין הרים נישאים מכוסים שלג עד וחצו מדבריות חול ומצאו מרגוע בערים ההיסטוריות שבנאות המדבר הירוקים והמשופעים במים זכים. הם היו נושאי התרבות שהובילו ממזרח למערב וממערב למזרח דתות, שפות, סיפורים ופתגמים, אמנות במיטבה, מוסיקה, פילוסופיה ורפואה. תרבות למדה מחברתה והעולם הלך והתעשר. כך נדדו דתות והתחלפו זו בזו, דוגמת הבודהיזם, שנדד מהודו והגיע אל מזרח אסיה. מן העבר האחר פלש האיסלאם ותפס את מקומה של הדת הזורואסטרית שסגדה לאש. הנצרות המזרחית נדחקה ובמקומה הגיע האיסלאם. דתות שונות עשו את דרכן ממזרח למערב וממערב למזרח וכל דת הותירה אחריה יצירות מופת, שכללו תמשיחי קיר, מיניאטורות, פסלים, ארכיטקטורה כובשת עין ולב. טיול באוזבקיסטן, לב ליבה של דרך המשי, הוא מפגש מפתיע עם פסיפס רב-תרבותי, אתני ודתי.
אנשי השיירות שעשו דרך בת 7,000 ק"מ מהדלתא של הנהר הצהוב ועד לאירופה במסע שארך 200 ימים. הם חוו את להט המדבר ואת השלגים שבמרומי ההרים. הם יכלו לספר לעולם על תרבותה של מרכז אסיה ועל הארכיטקטורה הקסומה שלה, שאין דומה לה. הם עמדו קסומים מול הכיפות, המינרטים, המדרסות והארמונות שעוצבו בקרמיקה בגוון הטורקיז, מקושטות במילים מן הקוראן ובצורות גיאומטריות. חלפו מאות רבות של שנים והיופי הייחודי הזה של המבנים ושל הרמיקה, שאומץ כמורשת התרבות האנושית על-ידי אונסקו, עודנו קסום ומעורר השתאות ממש כביום צאתו מסדנת האמן בימי קדם.
בשנת 1991, אחרי התמוטטות ברית המועצות, הכריזו מדינות חבר העמים על עצמאותן וניתוקן מברית המועצות. עד מהרה פתחו המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה את שעריהן והציגו לעולם את הארצות הקסומות, שחלקים מהם שמרו על ייחודם ועל המסורת הקדומה שלהם. תיירים המבקרים באזור הופכים מייד לשגרירים נאמנים ומעודדים חברים וידידים לצאת לאותו מסע מרתק ובלתי נשכח. שמות כמו חיווה, טשקנט, בוכארה וסמרקנד, אינם רק מקומות הלקוחים מספרי אגדה אלא אתרי ביקור שובי לב. בשנים האחרונות מגלים הישראלים את אוזבקיסטן על עריה ההיסטוריות ועל בירתה המודרנית, שבה מתגוררים כ-2.5 מיליון תושבים ויש בה רכבת תחתית מן היפות בעולם. טשקנט היא צומת דרכים חשוב במרכז אסיה – באוויר וביבשה.
אוזבקיסטן – שילוב של עתיק וחדש
אוזבקיסטן ממוקמת בלב ליבה של דרך המשי, בין שני הנהרות הגדולים האמו-דאריה והסיר- דאריה. היא גובלת בקזחסטאן, בקירגיסטן, בטג'יקיסטן ובטורקמניסטן ובדרום יש לה גבול משותף עם אפגניסטן. אוזבקיסטן התברכה באתרים מהיפים בעולם, שווקים ססגוניים וצבעוניים, המציגים לתייר שטיחים ועבודות יד פרי המסורת המקומית. האוכלוסייה חמה ומכניסת אורחים והשולחנות עמוסים במטעמים שהמטבח הבוכרי-אוזבקי מצטיין בו. באוזבקיסטן מצויות כמה מן הערים העתיקות בעולם ומי שרוצה להתבשם מיופיה ומן ההיסטוריה העשירה שלה מומלץ לבקר בבוכרה היפה, בסמרקנד הקסומה ובחיווה עיר שהיא מוזיאון פתוח. ערים שהן מן היפות בעולם.
אוזבקיסטן, הממוקמת בין שני נהרות גדולים האמו-דאריה והסיר-דאריה, היא אחת המדינות המוסלמיות החשובות בחבר העמים ובמרכז אסיה. שטחה 407,000 קמ"ר – פי שניים משטחה של בריטניה הגדולה. כ-60 לאומים וקבוצות אתניות, המונות 25 מיליון, חיות בה. זהו אחד האזורים הראשונים בעולם שהחקלאות מבוססת בו על השקיה כבר מן האלף הראשון לפני הספירה. תעלות ההשקיה בימינו הן באורך של 120,000 ק"מ, המשמשות בעיקר להצפת שדות הכותנה והאורז. אוזבקיסטן היא ברובה ערבה מדברית ומדבר-למחצה. עריה המרכזיות ממוקמות בתוך נאות מדבר ענקיות משופעות בשפע של מים וצמחייה עשירה. עריה הגדולות שקנו להן מוניטין בעולם הוקמו בתוך נאות מדבר אלה.
סמרקנד - בירת המסחר על דרך המשי
לפי מסורות קדומות, ההתיישבות בסמרקנד החלה לפני למעלה מ-2,500 שנים, כמספר שנותיה של רומא. היא נחשבה לפנינת העולם המוסלמי. מקור שמה 'מרקנדה' (עיר המסחר). העיר נכבשה על-ידי אלכסנדר הגדול בשנת 329 לפה"ס, שאמר עליה כי נוכח שהיא יפה אפילו יותר ממה שתיארו לו. במאה השביעית היא נכבשה על ידי הכליפים הערבים, ובמאה השלוש-עשרה צבאות צ'ינגיס חאן המונגולים הרסו אותה וצאצאי צ'ינגיס חאן התאהבו בעיר ובנו אותו מחדש כבירת האימפריה שלהם. הם בנו בה מדרסות ומבנים הכובשים עד היום את ליבו של המבקר בה.
אחד המבנים המרשימים בסמרקנד הוא 'גור-י אמיר' – המוזוליאום שבנה טימור לנג בחייו לזכר נכדו האהוב מוחמד סולטן שמת בשנת 1403 בעת מסע לאסיה הקטנה. הוא עצמו נקבר לצד נכדו שנתיים לאחר מכן. באחוזה המשפחתית המלכותית נקבר גם נכדו האסטרונום והמדען אולוג בג, שנחשב לאחד האסטרונומים החשובים של כל הזמנים. כיפתו של המוזוליאום עשויה עשרות קילוגרמים של זהב טהור ועל קירותיו של האולם המרכזי ציורים גיאומטריים מוזהבים משולבים בפסוקים מן הקוראן ובצורות גיאומטריות.
הרגיסטן, על שלוש המדרסות שבו, שבהן למדו ולימדו גדולי המלומדים של ימי הביניים. וביניהם המלך והמדען אולוג בג והמשורר עלי-שר נבואי. במדרסות – אוניברסיטות קדומות – למדו אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה וספרות. הן משופעות באריחים בגוני הטורקיז ויוצרים קומפוזיציה ארכיטקטונית מיוחדת במינה.
מסגד ביבי-חאנום היה בשעתו המסגד הגדול ביותר בעולם המוסלמי. ולפי המסורת הוא נבנה כשי לאמיר טימור על-ידי אשתו הסינית היפהפיה בזמן היעדרו לרגל כיבושיו ומלחמותיו.
אתר השאה-י-זינדה, הוא 'נקרופוליס' שבו שורה של מוזוליאומים בהם נקברו בני משפחת המלוכה. המקום התקדש והפך לאתר עלייה לרגל בשל קברו של קוסאם איבן עבאס, דודנו של הנביא מחמד, המכונה השאה החי. הבזאר המרכזי הוא שוק ססגוני ובו שפע של מוצרי מזון – תבלינים, לחם מיוחד למקום, מוצרי חלב, פירות טריים ובמיוחד אבטיחים ומלונים בעונתם. מספרים כי הרון אל ראשיד נתן שפחה יפהפיה תמורת מלון מתוק מסמרקנד. בשוק ערימות ערימות של פירות יבשים וביניהם הקשמיש המפורסם של סמרקנד, ירקות מכל מין וזן ותה הגדל במורדות ההרים. כאן ניתן לרכוש בדי משי וכובעים אתניים. בבתי התה מציעים שפע של מזון מקומי – פלוב, סמסה (כיסונים ממולאים בבשר ובצל ואפויים בתנור חימר) ובשרים על האש.
בוכרה היפה "הנסתרת מן העולם"
עד לכיבוש הקומוניסטי בוכרה נודעה כאחד אחד המרכזים החשובים בעולם המוסלמי לתורת האיסלאם, למדע ולאמנות. היא הייתה המרכז הדתי של מרכז אסיה והיא נקראה 'בוכרה-י שריף' ('האצילה', הקדושה).
בוכרה, שמשמע שמה הוא 'הנסתרת מן העולם', מצטיינת בארמונות, במדרסות, במסגדים, במינרטים ובשווקים שלה. היא אחת הערים העתיקות והמעניינות. בבוכרה יש מספר גדול במיוחד של מבנים מוגנים על-ידי אונסקו במסגרת המורשת העולמית.
ארמון החורף הנמצא בתוך ה'ארק' מתנשא לגובה של 18 מטרים והמצודה החולשת על העיר והחומות הגבוהות המקיפות אותה הם מן המבנים המרשימים בבוכרה. בפארק על שמו של איסמעיל סמאני נמצאים שני מבנים עתיקים. הבולט שבהם הוא המוזוליאום של איסמעיל סמאני (מאה 10) שנחשב לאחד מיצירות המופת בארכיטקטורה העולמית של ימי הביניים והמבנה השני הוא צ'שם איוב ('מעין איוב') מן המאה ה-16. הוא בולט בכיפת הקונוס ובשלוש כיפותיו האחרות. סמלה של בוכרה הוא המינרט פוא-י קאלון (שנבנה על-ידי הסלג'וקים במאה ה-12). הוא מתנשא לגובה של כ-46 מטרים וממנו הושלכו אויביו האמיתיים והמדומים של האמיר. המסגד הגדול שלידו (מאה 16) הוא אחד הגדולים והמרשימים במרכז אסיה.
אחת הפנינים של בוכרה היא המכלול שעל גדת ה'לאב-י האוז'ׁ(מאה17), שהייתה מרכז החיים בבוכרה לאורך מאות שנים. אי אפשר שלא להתפעל מארמון הקיץ של האמיר ועל הסיפורים המרתקים שנקשרו למקום. המקומות שתוארו ומקומות רבים נוספים אחרים שלא הזכרנו מצדיקים את ההילה המיוחדת שנקשרה לבוכרה היפה והתייר המבקר בה חוזר למקומו ספוג חוויות המדרבנות גם חבריםוקרובים לצאת לדרך.
חיווה - העיר והאגדה
המראות של חיווה הן בלתי נשכחות. זוהי עיר בצבעי המדבר מוקפת חומה. עיר שהיא מעין מוזיאון פתוח של ארמונות, מינרטים, מדרסות, מוזוליאומים שאליהם נכנסים חתנים צעירים בחליפות וכלות ילדות בשמלות כלה. חיווה היא עיר מסתורית שבה היה סחר עבדים וזוגות נואפים נענשו בה באכזריות. איש לא העניש את 45 החאנים שמשלו כאן. הם חיו במוסר כפול – בארמון 'תאשחוולי' (חצר האבן), העשוי אריחי חרסינה מרהיבים, התנהלו חיי הוללות בהם לקחו חלק החאן, 4 נשותיו ו-41 פלגשיו.
על פי המסורת שֵם, בנו של נוח, מצא מקור מים חיים במדבר וצעק 'ח'איואק' (מים חיים) ומכאן נגזר השם 'חיווה'. ארכיאולוגים גילו כאן שרידים בני אלפיים שנה. כאן חיו ופעלו הפילוסוף והרופא הנודע עלי אבן סינא (980-1037), המשורר אבו ראיקןבירוני (973–1048) והמתמטיקאי מוחמד אבן מוסא אל-חורזמי (780-845) שמיוחסים לו 'אלגברה', 'לוגריתמים' והמצאת הספרה אפס (0).
הסיור בחיווה מפגיש אותנו עם ארכיטקטורה ייחודית – ה'קלתאמינאר' (המינרט הקצר), שגובהו מגיע ל-26 מטרים והיה אמור להגיע לגובה של 100 מטרים ולהיות הגבוה ביותר במרכז אסיה. החאן מוחמד אמין חאן נפל בקרב (1850) ויורשיו, שנמנעו מלהאדיר את זכרו, הותירו אותו בלתי גמור. המקום הקדוש ביותר בחיווה הוא המוזוליאום של פהלוואן מחמוד (1248), שנחשב לגיבור בלתי מנוצח שידע לגבור גם על ייצרו וזכה למעמד של קדוש. האתר הקדום ביותר בחיווה הוא מסגד 'ג'ומעה' (יום השישי) העומד על 218 עמודי עץ מגולפים, ששימש את אנשי השיירות על דרך המשי כבר בראשית המאה העשירית והוא יחיד במינו בעולם המוסלמי. תצפית על חיווה היא חוויה בלתי נשכחת.
מומלץ לנוסע הישראלי חובב המסעות בעולם לבקר בחבל ארץ זה המשמר עדיין דפוסי חיים ותמונות חיים, שכבר נעלמו במקומות אחרים בעולם.
מאת בן-ציון יהושע, מחבר הספר 'אוק-יול – דרך לבנה – מסע במרכז אסיה, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב
