הרפובליקה של אוזבקיסטן

נמצאו עדויות ארכיאולוגיות להתיישבות באזור כבר באלף השני לפני הספירה. בשנת 327 לפני הספירה נכבש המרחב על-ידי אלכסנדר הגדול והוא נושא לאישה את הנסיכה רוכסנה כדי לחזק את קשריו עם ראשי השבטים. במשך מאות שנים נשלטה אוזבקיסטן על-ידי האימפריה הפרסית, הסאסאניםוהפרתים. במאה ה-13 נכבשה על-ידי המונגולים ובמאה ה-14 טימור-לנג (איש הברזל הפיסח), בן העיר שאהר-י סאבז כובש חלקים גדולים של העולם העתיק ומקים את בירתו בסמרקנד. האוזבקים בימינו אימצו את טימור לנג כגיבור לאומי. בימי 'המשחק הגדול' באמצע המאה ה-19 האזור כולו היה מגרש משחקים של בריטניה היושבת בהודו ונושאת עיניה לאזור כולו ומנגד הצארים הרוסיים, שהיו יותר מעשיים וכבשו את מרכז אסיה והדיחו את הח'אנים של בוכרה, קוקנדוחיוה והקימו את טורקסטן הרוסית, שמרכזה המינהלי בטשקנט. בשנת 1917 המהפכה הקומוניסטית האדומה מגיעה ואוזבקיסטן נעשית רפובליקה קומוניסטית של ברית המועצות. ביום 1 בספטמבר 1991 מכריזה אוזבקיסטן על עצמאותה.

הבירה והעיר הגדולה במדינה: טשקנט (2.5 מיליון תושבים)
ממוקמת בקו אורך ורוחב: 41°16′N, 69°13′E
גבולות משותפים עם המדינות הבאות: קזחסטאן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, קירגיסטן וטורקמניסטן
שפה רשמית: אוזבקית
הנקודה הגבוהה: פסגת אדלונגה (Adelunga), בגובה4,301 מטר.
נשיא הרפובליקה: אסלאם קרימוב (IslomKarimov)
הכרזת עצמאות: 1.9.91
שטח המדינה: 447,400 קמ"ר (פי שניים מבריטניה הגדולה)
אוכלוסייה: כ-28 מיליון נפש
מחוזות : 12
ערים גדולות: טשקנט, סמרקנד, בוכרה
אקלים יבשתי: טמפרטורה בקיץ – 40 מעלות; בחורף –שלגים. ממוצע גשמים שנתי: 100-200 מ"מ.
שם המטבע: סום אוזבקי (Uzbekistan som). שער הסום: 1,220 סום לדולר.
קוד קידומת בטלפון למדינה: +998
הבדל שעות (בהשוואה לישראל): 2-3 שעות (באוזבקיסטן אין שינוי השעון)

מקרא: תכלת – החוק והצדק; הלבן – הכותנה; הירוק – סמל המדינה: במרכז עוף החול.
החקלאות; האדום – העבודה והעמל; הסהר – אסלאם; מימין: שיבולים כסמל ללחם
הכוכבים – 12 המחוזות במדינה. משמאל: הכותנה. למעלה: האסלאם

היסטוריה
נמצאו עדויות ארכיאולוגיות להתיישבות באזור כבר באלף השני לפני הספירה. בשנת 327 לפני הספירה נכבש המרחב על-ידי אלכסנדר הגדול והוא נושא לאישה את הנסיכה רוכסנה כדי לחזק את קשריו עם ראשי השבטים. במשך מאות שנים נשלטה אוזבקיסטן על-ידי האימפריה הפרסית, הסאסאניםוהפרתים. במאה ה-13 נכבשה על-ידי המונגולים ובמאה ה-14 טימור-לנג (איש הברזל הפיסח), בן העיר שאהר-י סאבז כובש חלקים גדולים של העולם העתיק ומקים את בירתו בסמרקנד. האוזבקים בימינו אימצו את טימור לנג כגיבור לאומי. בימי 'המשחק הגדול' באמצע המאה ה-19 האזור כולו היה מגרש משחקים של בריטניה היושבת בהודו ונושאת עיניה לאזור כולו ומנגד הצארים הרוסיים, שהיו יותר מעשיים וכבשו את מרכז אסיה והדיחו את הח'אנים של בוכרה, קוקנדוחיוה והקימו את טורקסטן הרוסית, שמרכזה המינהלי בטשקנט. בשנת 1917 המהפכה הקומוניסטית האדומה מגיעה ואוזבקיסטן נעשית רפובליקה קומוניסטית של ברית המועצות. ביום 1 בספטמבר 1991 מכריזה אוזבקיסטן על עצמאותה.

כלכלה
תל"ג – 55.75 מיליארד דולר. גידול שנתי 7.3%. הכנסה שנתית לנפש 2,000 דולר. תקציב שנתי - 5.288 מיליארד דולר. היצואנית השנייה בגודלה בעולם והחמישית בגידול כותנה. במקום השביעי בעולם בהפקת זהב. היא מפיקה גז טבעי, פחם, נחושת, נפט, כסף, עופרת, צינק, טנגסטן ואורניום. אבטלה בשיעור של 20% ואינפלציה גבוהה - רשמית – 19.8%; בפועל – כ-38%. חלק מכוח העבודה עובד בחו"ל ושולח כסף למשפחות. רק 10.51% משטח המדינה מנוצלים. כח עבודה: 14.43 מיליון עובדים. 27% מועסקים בחקלאות; 29.4% - תעשייה; 43% - שרותים. כ-20% אבטלה. 33% חיים מתחת לקו העוני ברמה המקומית.

דמוגרפיה
האוכלוסייה צעירה מאוד – כ- 32% עד גיל 14. גידול שנתי (בניכוי תמותה) 1.73%. תוחלת החיים: גברים – 61.5 שנה; נשים – 68.5 שנים. הרכב האוכלוסייה: 80% אוזבקים, 5.5% רוסים; 5% טג'יקים, 3% קזחים, 2.5% קאראלפאקים, 1.5% טטרים ועממים אחרים – 2.5%. כ-80 לאומים שונים, לרבות קוריאנים, ארמנים וגרמנים שהוגלו לאוזבקיסטן על-ידי סטלין ויהודים. דת - 88% מוסלמים, רובם ככולם סונים, 9% נוצרים אורתודוקסים, 3% דתות אחרות כולל: בודהיסטים ויהודים. אלפי יהודים הגיעו כעקורים בשנים 1943-1941 לאחר שהגרמנים פלשו לפולין ולרוסיה. הקהילה הבוכרית היא קדומה מאוד. כיום נותרו אלפים בודדים כל השאר עלו לארץ או היגרו לארה"ב וארצות אחרות.

חינוך
לפי נתונים רשמיים כ-99.3% מן האוכלוסייה שמעל גיל 14 הם יודעי קרוא וכתוב. 74.3% דוברי אוזבקית; 14.2% דוברי רוסית; 4.4% דוברי טג'יקית; 7.1% - שפות אחרות. הילודה הגדולה מקשה על חינוך לכול. חלק מן הנשים המגויסות משמשות כמורות חיילות ביישובים מרוחקים. ילדים מתחילים ללמוד בכיתה א' בגיל 7 ולומדים בסך הכול 11 כיתות. מדי שנה מסיימים לימודיהם כ-600,000 סטודנטים.

תרבות
חיי התרבות עשירים מאוד הן במוסיקה אתנית והן במוסיקה קלאסית. אקדמיות למוסיקה וקונסרבטוריומים רבים ברחבי המדינה שבהם משולבים מזרח ומערב, בתי אופרה, תיאטרון, בלט ומחול אתני. אהבת השירה מאפיינת את האוזבקים. המשורר הלאומי הוא עלי-שֵר נבואי, ששירתו נישאת בכל פה.

אקולוגיה
צריכת היתר של הנהרות הגדולים האמו-דריה והסיר-דאריה בשל השקייה בהצפה של שדות הכותנה על-ידי רשת תעלות מסועפת גרמה להתייבשות חלקית של ימת ארל, שמימיה הומלחו והזדהמו בחומרי ריסוס זרמו לאגם מתעלות ההשקיה. ימת ארל הייתה הרביעית בגודלה בעולם ושטחה היה 68,000 קמ"ר, אך מאז הצטמק ושטחו מגיע ל-17,168 קמ"ר. הדגה באגם חוסלה וכפרי דייגים מסביב לאגם ננטשו. ספינות דיג נותרו תקועות בלב המדבר במרחק של כ-100 ק"מ מן האגם במימדיו החדשים, שהתפצל לשניים. האסון האקולוגי משפיע על בעיות אקלימיות באסיה עד לטווח רחוק מן האגם.

תקשורת
3.7 מיליון משתמשים בטלפונים סולולריים (2007) וכן 1.8 מיליון משתמשים באינטרנט.

תחבורה
מיקומה של הבירה טשקנט מעמיד אותה כצומת לתחבורה אווירית מן המערב אל המזרח ואל דרום אסיה. רשת רכבות מפותחת ותחבורה מוטורית מכל סוג ומין, לרבות אוטובוסים המותנעים בחשמל או בגז וכן חשמליות. בטשקנט נמצאת רכבת תחתית מן היפות בעולם. חברתUzDaewooAuto היא חברת הרכבה של כלי-רכב בשיתוף פעולה קוריאני-אוזבקי. שיתוף פעולה דומה קיים עם החברה הטורקיתSamKocAuto ועם החברה היפאנית Isuzu Motors.

צבא
הצבא האוזבקי מונה כ-65,000 לובשי מדים ויש לו את כל הזרועות. לא מכבר חתמו חמש המדינות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר על הסכם לאי שימוש בנשק גרעיני. גבולה המשותף עם אפגניסטן הוא מקור דאגה מתמיד של האוזבקים מפני חדירת טרור פונדמנטליסטי וסמים.ארצות הברית תמכה לא מכבר בסכום של חצי מיליארד דולר לחימוש הצבא האוזבקי.

ערים מרכזיות

טשקנט - "עיר האבן"
טַשְׁקֵנְט היא בירתה הנוכחית של אוזבקיסטן. לפנים הבירה הייתה סמרקנד. היא ממוקמת על קו רוחב 41° 16 צפון ועל קו אורך 69° 13 מזרח. בעבר היא נקראה צַ'ץ' (Chach), שַש (Shash) ובינקנט (Binkent). טשקנט ממוקמת בעמק צ'ירצ'יק ומתנשאת לגובה 433 מטרים מעל פני הים. הרי צ'אקאל הסובבים אותה מגינים עליה מרוחות ובחורף יורדים בה שלגים. היא חלק מנאת מדבר – ארץ שלחין על אדמה פוריה, המושקית ברשת תעלות הנמשכות מן הנהרות היורדים מהרי טיֶן שֵן ונשפכים לאמו דאריה. לעיר עבר היסטורי בין 2,500 שנה. העיר מחולקת לרובע הישן (Stari-Gorod) שהיה קיים לפני הכיבוש הרוסי ולחדשה רחבת ידיים שהוקמה בידי הרוסים. זוהי עיר נקיה, ירוקה ויפה והיא מהווה מרכז תעשייתי ותרבותי בתחומי המדע והאמנויות. העיר עשירה במפעלי תרבות וחינוך – בית אופרה מפואר שנבנה במלחמת העולם השנייה על-ידי שבויים יפאניים, אוניברסיטאות ומכוני לימוד ומחקר, מוזיאונים וספרייה עשירה.
היא משתרעת על שטח של 250 קמ"ר שהם כגן בוטני רחב ידיים. במרכז העיר הענקית משתרע שדה התעופה הבינלאומי של אוזבקיסטן. טשקנט היא צומת דרכים לרכבות, לכבישים ותנועה אווירית לטיסות המשך למעמקי אסיה. קווי רכבת מקשרים אותה עם רוסיה האירופית ומרכז אסיה וכבישים יוצאים ממנה לכל מרכז אסיה. במשך מאות שנים העיר הייתה מרכז סחר על דרך המשי בין אסיה לאירופה. טשקנט היא בירת הרפובליקה של אוזבקיסטן. גרים בה כיום כ-2.5 מיליון תושבים. בעיר כשמונים לאומים שונים. מרבית התושבים הם אוזבקים, שבטים טורקיים אחרים וטג'יקים. שליש מהאוכלוסייה מורכב מרוסים ומאוקראינים.
בראשית המאה ה-16 היא נשלטה על-ידי השושלת השיבינידית. לאחר מכן שלטו עליה האמירים של בוכרה והח'אנים של קוקנד. בשנת 1865 היא נכבשה על-ידי הצאר הרוסי ובשנת 1867 הפכה למרכז השליטה על כל טורקסטן – המדינות המוסלמיות שבשליטת הצאר. בשנת 1899 הגיעה לטשקנט הרכבת הטרנס-כספית. שש שנים לאחר מכן התחברה טשקנט לאורנבורג. כך נפתחו בפניה שערי הסחר עם העולם הגדול ובעקבות זאת השפיעה התרבות הרוסית עליה ועל התפתחותה. ביום 14 בנובמבר 1917 הגיעה המהפכה לטשקנט. מכאן פרצו כוחות המהפיכה לכל מרכז אסיה. אחד האירועים הבלתי נשכחים בתולדותיה המודרניות היא רעידת האדמה ביום 26 באפריל 1966. בסביבות השעה 5 בבוקר רעדה העיר. כמאה אלף משפחות נותרו ללא קורת גג. נהרסו יותר משבעה מיליון מטרים מעוקבים של שטח מגורים. נהרסו מרכזי מדע, תרבות, רפואה, מסחר ותעשייה. העיר עברה להתגורר באוהלים. ברית המועצות התגייסה כולה. העיר עברה תיכנון מחודש נסללו כבישים רחבי ידיים עם שישה ושמונה מסלולים. כבר בחורף 1966 75,000 משפחות מצאו קורת גג בבתים חדשים. קמו ערי לווין ונטעו בעיר מיליוני עצים המצילים עליה בחום הקיץ והופכים אותה לגן בוטני ענק.
עד שנות התשעים חיו בעיר כששים אלף יהודים וזכאי עלייה, רובם עקורים ממזרח אירופה שמצאו בה מקלט בימי מלחמת העולם השנייה.

סמרקנד - בירת המסחר על דרך המשי
ליד גדת נהר סיאב [Siab] משתרעות הגבעות הצהבהבות של אפרוסיאב, המסתירות בקרבן מסתורין של חיים שוקקים, שהיו כאן ונחרבו על-ידי המונגולים.לצידה של סמרקנד של ימינו קבורה סמרקנד העתיקה שנקראה באותם ימים 'אפרוסיאב' על שמו של מושל טוראן.אפרוסיאב נחשבה לפנינת העולם המוסלמי. המערות שבמדרונות אפרוסיאב הובילו אל ארמונות מופלאים, המקושטים בתמשיחי קיר יפים.העיר נכבשה על-ידי אלכסנדר הגדול בשנת 329 לפנה"ס. במאה ה-7 היא נכבשה על ידי הח'ליפים הערבים, ובמאה ה-13 צבאות ג'ינגיס ח'אן המונגולים הרסו אותה והותירו שממות עולם עד עצם היום הזה. צאצאי המונגולים התאהבו בעיר, שהצטיינה באקלים הממוזג שלה, ובנו אותה מחדש כבירת האימפריה שלהם. הם בנו בה מדרסות ומבנים הכובשים עד היום את הלב.
סמרקנד הפכה לציר מרכזי על דרך הסחר העולמית ושמה 'סמרקנד' או 'מרקנדה', שפירושו: עיר המסחר. ההתיישבות במקום היא בת למעלה מ2,500 שנה כמספר שנותיה של רומא. המונגולים שכבשו את אפרוסיאב במאה ה12 הפכו אותה לעיי חורבות שלא נרפאו עד עצם היום הזה. המונגולים מחקו באזור הזה כל סממן של חיים ותרבות. הם הרסו תעלות השקיה והפכו אזורים מיושבים למדבריות. הם הרסו ערים בצורות כשהסיטו נהרות גועשים אל העיר ומחקו אותה ללא רחם. במאה ה-14 תחילת המאה ה-15 הפך תימור לנג – איש הברזל הפיסח (1336-1405) – את סמרקנד לבירת האימפריה שלו. התקופה התימורית, למרות אכזריותה, הייתה גם תקופה של פריחה תרבותית באמנות, בשירה ובאדריכלות. המדרסות היו גם מרכזים אקדמיים. נכדו של תימור המלך אולוג בג (1449-1394) נחשב לאסטרונום שהקדים את קופרניקוס. לא מכבר מלאו 600 שנים להולדתו. סמרקנד הבירה הקדומה עודנה נחשבת לאחת הערים שבה יש מבנים מן היפים בעולם.אחד המבנים המרשימים בסמרקנד הוא 'גור-י אמיר' – המוזוליאון שבנה תימור לנג בחייו לזכר נכדו האהוב מוחמד סולטן שמת בשנת 1403 בעת מסע לאסיה הקטנה. הוא עצמו נקבר לצד נכדו שנתיים לאחר מכן. באחוזה המשפחתית המלכותית נקבר גם נכדו האסטרונום והמדען אולוג בג, שנחשב לאחד האסטרונומים החשובים של כל הזמנים. כיפתו של המוזוליאון עשויה עשרות קילוגרמים של זהב טהור ועל קירותיו של האולם המרכזי ציורים גיאומטריים מוזהבים משולבים בפסוקים מן הקוראן ובצורות גיאומטריות. הרגיסטן, על שלוש המדרסות שבו, שבהן למדו ולימדו גדולי המלומדים של ימי הביניים. וביניהם המלך האסטרונום והמדען אולוג בג והמשורר עלי-שר נבואי. במדרסות – אוניברסיטות קדומות – למדו אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה וספרות. הן משופעות באריחים בגוני הטורקיז ויוצרים קומפוזיציה ארכיטקטונית מיוחדת במינה. מסגד ביבי-ח'אנום היה בשעתו המסגד הגדול ביותר בעולם המוסלמי. ולפי המסורת הוא נבנה כשי לאמיר תימור על-ידי אשתו הסינית היפהפייה בזמן היעדרו לרגל כיבושיו ומלחמותיו. המבנה נהרס ברעידת אדמה וחלקים ממנו שוקמו בשנים האחרונות בסיוע אונסק"ו שהכריזה על האתרים במסגרת המורשת העולמית. אתר 'השאה-י-זינדה' (השאה החי), הוא 'נֶקרוֹפּוֹלִיס'(עיר מתים), שבו שורה של מוזוליאונים בהם נקברו בני משפחת המלוכה. המקום התקדש והפך לאתר עלייה לרגל בשל קברו של קוסאם איבן עבאס, דודנו של הנביא מחמד, המכונה השאה החי. ממרומי המצוק שמאחורי אפרסיאב נשקף נחל, שעל גדתו ניצב קבר המיוחס לנביא דניאל.
בוכרה-י שריף – בוכרה האצילה"הנסתרת מן העולם"
בוכרה נזכרת לראשונה בשנת 630 לספירה על ידי הצליין הסיני HSIN-TSANG. הוא קורא לעיר בשם POO HO. שמה הקדום היה ג'מקנט. מקור השם 'בוכרה' מסנסקריטית – שפה הודית עתיקה –VI-HARA– הנסתרת מן העולם. המונגולים שיבשו את השם ל'בו-כאר'. בשנת 672 הגיעו הערבים לאזור וכבשו את בוכרה בשנת 709. 600,000 פרשים מונגולים עלו על בוכרה בשנת 1220, ערכו טבח המוני בתושבים וכל מי שניצל נמכר לעבדות. בראשית המאה ה-16 נכבשה בוכרה מן הצפון על-ידי שבטים טורקיים-מונגוליים והחל עידן הח'אנים של בוכרה.עד לכיבוש הקומוניסטי בוכרה נודעה כאחד המרכזים הדתיים החשובים בעולם המוסלמי. בצד לימודי דת כאן למדו מדעים ואמנות. היא נקראה 'בוכרה-י שריף' ('האצילה', הקדושה). בוכרה מצטיינת בארמונות, במדרסות, במסגדים, במינרטים ובשווקים שלה. היא אחת הערים העתיקות והמעניינות. בבוכרה יש מספר גדול במיוחד של מבנים מוגנים על-ידי אונסק"ו במסגרת המורשת העולמית.
ארמון החורף הנמצא בין חומות ה'ארק' מתנשא לגובה 18 מטרים והמצודה החולשת על העיר והחומות הגבוהות המקיפות אותה הם מן המבנים המרשימים בבוכרה. לפני האסלאם המצודה שימשה מקדש זורואסטרי. לא הרחק מן הארק נמצא הזינדון – הכלא האכזר ביותר בעולם – ה'זינדון' – בור כלא המוכה בכל המחלות החשוכות מרפא. מי שהגיע לשם על רגליו ולא נמכר מייד לעבדות או המיר דתו והתאסלם סופו שגווייתו הושלכה מבור כלא לבור קבר.
בקרבת מקום מצוי הפארק על שמו של איסמעיל סמאני ('קירוב' לשעבר). כאן נמצאים שני מבנים עתיקים. הבולט שבהם הוא המוזוליאון של איסמעיל סמאני ושל השושלת הסמאנית (מאה 10) שנחשב לאחת מיצירות המופת בארכיטקטורה העולמית של ימי הביניים. המבנה השני הוא 'צַ'שְם אַיוּבּ' ('מעין איוב') שראשיתו במאה ה-16. הוא בולט בכיפת הקונוס ובשלוש כיפותיו האחרות. סמלה של בוכרה הוא המינרט פוא-י קאלון (שנבנה על-ידי הסלג'וקים במאה ה-12). הוא מתנשא לגובה של כ-46 מטרים וממנו הושלכו אויביו האמיתיים והמדומים של האמיר, ביניהם יהודים שסירבו להתאסלם. המסגד הגדול שלידו (מאה 16) הוא אחד הגדולים והמרשימים במרכז אסיה. ממולו 'מיר-י אראב מדרסה' שהוקם לזכרו של עבדאללה אל ימאני מתימן, צאצא ישיר של מחמד, שהטיף לאסלאם.
אחת הפנינים של בוכרה היא המכלול שעל גדת ה'לאב-י האוז' (שריד מתוך מאגרי מים פתוחים מן המאה ה-17, שהביאו לתחלואה). לא מנינו את עשרות המדרסות והאתרים של בוכרה אבל נראה שאין להחמיץ אתה'צ'אהרמינאר' על ארבעת המינרטים שלו, שהוקדשו על-ידי סוחר עשיר לארבע בנותיו האהובות.אי אפשר שלא להתפעל מארמון הקיץ של האמיר ועל הסיפורים המרתקים שנקשרו למקום. ארמון הקיץ 'סיטוראיי-מוכי-חוסה' (ארמון הכוכבים והירח) נבנה על-ידי האמיר האחרון סייד עאלים ח'אן בשנת 1917 במימון כפוי של יהודים עשירים.

חיווה - העיר והאגדה
המראות של חיווה הם בלתי נשכחים. זוהי עיר בצבעי המדבר מוקפת חומה. עיר שהיא מעין מוזיאון פתוח של ארמונות, מינרטים, מדרסות, מוזוליאונים שאליהם נכנסים חתנים צעירים בחליפות וכלות ילדות בשמלות כלה. חיווה היא עיר מסתורית שבה היה סחר עבדים וזוגות נואפים נענשו בה באכזריות בכיכר העיר. איש לא העניש את 45 החאנים שמשלו כאן. הם חיו במוסר כפול – בארמון 'תאשחאוולי' (חצר האבן), העשוי אריחי חרסינה מרהיבים, התנהלו חיי הוללות בהם לקחו חלק הח'אן, 4 נשותיו ו-41 פילגשיו ושורה של ילדי שעשועים.
על פי המסורת שֵם, בנו של נוח, מצא מקור מים חיים במדבר וצעק 'ח'איואק' (מים חיים) ומכאן נגזר השם 'חיווה'. ארכיאולוגים גילו כאן שרידים בני אלפיים שנה. הסיור בחיווה מפגיש אותנו עם ארכיטקטורה ייחודית – ה'קלתאמינאר' (המינרט הקצר), שגובהו מגיע ל-26 מטרים והיה אמור להגיע לגובה של100 מטרים ולהיות הגבוה ביותר במרכז אסיה. הח'אן מוחמד אמין ח'אן נפל בקרב (1850) ויורשיו, שנמנעו מלהאדיר את זכרו, הותירו את המינרט המפואר, העשוי קרמיקה בגוון טורקיז, בלתי גמור. המקום הקדוש ביותר בחיווה הוא המוזוליאום המפואר של פהלוואן מחמוד (1248), שנחשב לגיבור בלתי מנוצח שידע לגבור גם על ייצרו וזכה למעמד של קדוש. האתר הקדום ביותר בחיווה הוא מסגד 'ג'ומעה' (יום השישי) העומד על 218 עמודי עץ מגולפים, ששימש את אנשי השיירות על דרך המשי כבר בראשית המאה העשירית והוא יחיד במינו בעולם המוסלמי. תצפית על חיווה היא חוויה בלתי נשכחת.

עמק פרגאנה
עמק פרגאנה נמצא באותו קו רוחב של בייג'ינג ודרום איטליה (קו אורך 40.23 מעלות; קו רוחב 71.19). עמק פרגאנה ממוקם בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק בין המדינות אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזיה. שטחו של עמק פרגאנה, שהוא נוה מדבר, הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. העמק מתנשא מעל פני הים –320 מטר במערב ו-1,000 מטרים במזרח. לעמק מראה של קערה שטוחה שסביבה רכסי הרים – רכס הרי טיֶן מצפונה והרי אלאיופמיר בדרומה. עמק פרגאנה הוא שקע טקטוני – שמקורו ברעידות אדמה, התפרצויות הרי געש ועוד – המוקף ברכסים של הרי צ'אטקאל, קוּראמה ופרגנה בצפון; אלאיוטורקסטאן – בדרום, שפסגותיהם מגיעות ל-5,000 מטרים מעל פני הים, פרט למעבר צר במערב – שדרכו מפלס הנהר סיר דאריה את זרימתו. חלקו המרכזי של העמק הוא צחיח ומכוסה חולות ומלחות. בשוליו, למרגלות ההרים, טבעת גבעות המיושבות בצפיפות רבה. עמק פרגאנה מנוקז על ידי הסיר דאריה ומן ההרים יורדים נהרות רבים המזינים רשת תעלות השקייהעניפה. האקלים יבשתי, יבש וחם בקיץ ונוח בחורף. ממוצע הטמפרטורה בינואר נע בין מינוס 0.5 מעלות למינוס 2.5 מעלות וביולי הטמפרטורה היא בין 23 ל-28 מעלות. מזרחה לעמק פרגאנה נמצאים המדבריות הסיניים שעל דרך המשי. לנוסעים שסבלו קשות במדבר, עמק פרגאנה היה קרש הצלה חשוב.
העמק היה בודהיסטי קודם שקיבל את האסלאם במאה ה-8. בתקופות שונות בהיסטוריה הייתה פרגאנה שייכת לשושלות שונות: מאות 12-11 - שלטו הקחנידים; מאה 13 – המונגולים; מאה 14 – תימור לנג ויורשיו התימורידים; מאה 16 – שייבאנידים; 1598 – המושל האחרון אבו אל פאיז. בשנת 1710 – נפרדה קוקנד ונוסדה ממלכת קוקנד. באמצע המאה ה-19 נכבש האזור על-ידי צבא הצאר. בימי המהפכה של 1918 התנהלו קרבות אחים בין הצבא האדום הקומוניסטי לבין צבא הצאר.
העמק הפך להיות בית היוצר המרכזי לגידול כותנה, עצי תות להזנה ולגידול תולעי משי ולאריגת בדי משי. השווקים הססגוניים של העמק נמצאים בעיקר במרגילאןובאנדיז'אן, והם פעילים בעיקר בימים חמישי וראשון. עמק פרגאנה ידוע באוכל שלו, אבל קשה למצוא מסעדות. הדרך הטובה ביותר לטעום את הפלוב המקומי הוא להיות מוזמן לבתים. בבתי התה יש חדר שבו האורחים מכינים לעצמם את הפלוב שלהם.

קוקנד ('הר של סוכר')
ממוקמת על קואורך 40.33; קו רוחב 70.55. ממוקמת 228 ק"מ דרומית-מזרחית מטשקנט ו-115 ק"מ מערבית לאנדיז'ן ו-88 ק"מ מערבית לפרגנה. בעיר כ-200,000 נפש. רוב אוזבקי ובני מיעוטים טג'יקים, רוסים, יוונים, קוריאנים, וצוענים ('לולי'). היא אחת הערים העתיקות והיא שוכנת בצומת שתי דרכי מסחר – האחת דרך מעבר ההרים לטשקנט והשנייה דרך העיר ח'וג'נד. העיר קיימת מאז המאה ה-10. במאה ה-13 נחרבה על-ידי המונגולים. העיר העכשווית ראשיתה במצודה משנת 1732 שהוקמה על מקומה של מצודה עתיקה יותר בשם Eski-Kurgan. בשנת 1740 היא הייתה לבירת הח'אנות של קוקנד. היא גם הייתה המרכז הדתי של עמק פרגאנה ובשיאה היו בה למעלה מ-300 מסגדים. כוחות רוסיים תחת פיקודו של מיכאילסקובלב (Mikhail Skoblev) כבשו את העיר בשנת 1876 והיא צורפה לטורקיסטן הרוסית. בעמק פרגאנה יש מיגוון של יצירות ארכיטקטוניות שמקורן בתרבות החאוולי, הכוללות מבנה של ארמון הבנוי כחאוולי, בנייני ציבור, מסגדים ומדרסות. המפורסם שבהם הוא ארמונו של הח'אן ח'אדאיאר (KHODOYAR) מהמאה ה-19 במרכזה של קוקנד (1873-1863), מסגד יום שישי (1812-1800).

בית העיריה, בית הדואר, מכון הנפט, בנק, המכון הפדגוגי היו בתקופת השגשוג בקוקנד ארמונותיהם או בתיהם הפרטיים של עשירי היהודים ובתי המשרדים שלהם.

אנדיז'ן (ANDIJAN)
בעיר 310,000 תושבים. העיר הוקמה במאה ה-9. אנדיז'ן נמצאת בקרן המזרחית של עמק פרגאנה במרחק של362 ק"מ מטשקנט, לא הרחק מהגבול הקירגיזי הקרוב לגבול הסיני.אנדיז'ן היא בירת מחוז הפרובינציה אנדיז'ן, בעמק פרגאנה. היא העיר הרביעית בגודלה באוזבקיסטן היושבת על נהר אנדיז'ן-סאי. העיר הייתה תחנה חשובה על דרך המשי בין קאשגאר (מערב סין כיום) לח'וג'נד (צפון טג'יקיסטן בכניסה לעמק פרגאנה). היא נחרבה על-ידי המונגולים ונבנתה מחדש על-ידי קאידו ח'אן בסוף המאה ה-13 והייתה לבירת עמק פרגאנה במשך 300 שנה.
לפי המסורת כאן נולד זאהיר א-דין מחמד אבן שייח' מירזא (1483-1530) באבּוּר, מייסד השושלת המוגולית בצפון הודובשנת 1483. מאמצע המאה ה-18 אנדיז'ן הייתה חלק מהח'אנות של קוקנד.
אנדיז'ן הייתה בירת החאן של עמק פרגאנה ועיקר סחר המשי התנהל בה. העיר נכבשה על ידי צבא הצאר הרוסי בשנת 1876. רעידת אדמה הרסה את העיר בשנת 1902 והשלימה קטל של 4,000 תושבים על ידי הרוסים. העיר ידועה בקיצוניות האסלאמית שלה.
בשנת 1992 חיו כאן 300 בוכרים ו-500 אשכנזים. שנים אחדות קודם היגרו מכאן כ-450 משפחות בדרכן לארצות הברית. בין השנים 1943-1941 הגיעו לכאן אלפי יהודים עקורים ממזרח אירופה.
אתרים: הבאזאר – בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות. המדרסה והמסגד של יום שישי. המבנה היחיד שנותר לאחר רעידת האדמה בשנת 1902. המוזיאון המקומי - מוזיאון הכתבים של באבור.

מרגילאן (MARGILAN)
דרך המלך מובילה בין העיר פרגנה למרגלן, הקדומה בערי עמק פרגאנה. היא שוכנת במרחק90 ק"מ מקוקנד. החל מן המאה ה-10 היא ידועה כמרכז חקלאי וכמרכז לעבודות יד. לפי האגדה אלכסנדר הגדול ייסד אותה במאה הרביעית לפני הספירה. שמה נקבע כשאלכסנדר הגיע למקום בשעת צהריים והוגשו לו לארוחה תרנגולת (Murgh) ולחם (Nan) ומכן נגזר שמה MARGINAN. מרגילאן הייתה תחנה חשובה על דרך המשי במאה ה-9. היא התפרסמה גם בימינו בשל תעשיית המשי הגדולה וגידולי עצי התות להזנת תולעי המשי והגלמים שמהם מפיקים חוטי משי.
המפעלים מעסיקים אלפי עובדים בענף שימיו קדומים ביותר. מדי שנה מפיקים במרגילאן לא פחות מ-22 מיליון מ"ר בדי משי ואת הבדים הלאומיים הססגוניים. בעיר מתגוררים כיום 145,000 תושבים. בתקופה הסובייטית היה זה השוק השחור המרכזי של כל אוזבקיסטן. השוק הוא האטרקציה המרכזית של העיר. מעוררת עניין גם המדרסה 'סאיד אחמד חוּגָ'ה'' מן המאה ה-19. בימים חמישי וראשון מגיעים לכאן הכפריים בלבוש המסורתי החגיגי עם הרכילות הכפרית המעודכנת. בקיץ ובסתיו שפע של פירות וריחות תבלינים. חצי ק"מ מהשוק נמצא המסגד הגדול. למסגד שני מינרטים בחזיתו. חלקים של המסגד הם משנת 1452.
מקום הייתה קהילה יהודית קטנה של בוכרים ואשכנזים ובמקום בית כנסת ובית עלמין.

נמנגן (NAMANGAN)
שמה של העיר נגזר ממכרות המלח המצויות בה. namakkan, - מקום המלח. נמנגן בירת הפרובינציה של נמנגן ממוקמת בצפון מזרח עמק פרגאנה, כ-300 ק"מ מזרחית לטשקנט ו-65 ק"מ מערבית לאנדיז'אן ו-75 ק"מ צפונית לעיר פרגאנה. היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן ומתגוררים בה כ-380,000 תושבים. הנהרות קארא-דאריהונארין המתמזגים כאן ונשפכים אל הסיר-דאריה. במקורה היא הייתה מיושבת באוכלוסייה פרסית ועד היום השפה השלטת בה היא הניב הטג'יקי של הפרסית. העיר נודעה כיישוב במאה ה-15 ובאמצע המאה ה-18 היא הייתה חלק מהח'אנות של קוקנד. בזמן הכיבוש הרוסי של המאה ה-19 נמנגן הייתה מרכז דתי אסלאמי. היו בה לא פחות מ-20 מדרסות ומעל 600 מסגדים. לאחר סיפוחה לטורקסטן הרוסית בשנת 1876 גידול הכותנה וייצור מזון היו עיקר העשייה במקום.
אתרי תיירות בעיר: מולא קירגיזמאדרסה (Mullo KyrgyzMadrasseh), שנבנה בשנת 1910; מסגד אטאואליכ'אן טור (Mosque of Ota ValikhanTur), אחד המסגדים הגדולים ביותר במרכז אסיה השייך לכת הואהבית מייסודם של הסעודים. מוזיאון הטבע וההיסטוריה ובו ממצאים שנתגלו באזור. לא הרחק מן העיר שרידי חורבות אכ'סיקנט, העיר שנהרסה על-ידי המונגולים ונבנתה מחדש על-ידי התימורידים, אולם שבה וננטשה במאה ה-17 בעקבות רעידת אדמה.
לא נותרו כמעט יהודים. במקום בית כנסת ללא מתפללים ובית עלמין שבו 800 קברים, מתוכם 500 של פליטים אשכנזים.

פרגאנה (עיר)
העיר הצעירה ביותר בכל עמק פרגאנה. הוקמה בשנת 1877 כעיר רוסית. שמה הראשון היה 'נובימרגלאן' - מרגלאן החדשה. לזמן מה קראו לה בשם 'סים' שפירושו בטג'יקית 'חוט מתכת' והכוונה הייתה לחידושי הטלגרף והטלפון שהגיעו לכאן תחילה. לאחר מכן הוסב שמה ל'סקובלב' (SKOBELEV), על-שמו של כובש עמק פרגאנה, למרות שהותיר חללים רבים מבני המקום. היא שבה וקיבלה את שמה פרגאנה.
העיר מוצלת על ידי עצי מֵיפֵּל, בעברית: אֶדֶר. בנייניה גבוהים. יש שרואים בה 'מיני טשקנט'. היא שימשה כמרכז צבאי ומינהלי לכל עמק פרגאנה הן בתקופה הצארית והן בתקופה הסובייטית.עדיין נותרו בה בנייני מינהל ומחנות צבא. תחנת הרכבת הקרובה שלה נמצאת במרגלאן, המרוחקת כ-15 ק"מ. סמוך לעיר נמצא נמל התעופה. בכניסה לעיר מוצב שער אוריינטאלי נאה הצמוד לאנדרטה לחללי מלחמת העולם השנייה.

בראשית שנות ה-90 היו בה כשמונים בתי אב בוכרים (כ-400 נפש) ובנוסף עוד כ-100 אשכנזים שהיו רשומים כרוסים. הם היו שארית הפליטה מאלפי יהודים שהגיעו למקום מאירופה הכבושה. בעבר התפללו בבית הכנסת המקומי, שנוסד לפני פחות מחמישים שנה. האשכנזים אינם מעורבים בענייני הקהילה ורק נקברים בבית העלמין היהודי.

קוּבָ'ה(KUVA)
נמצאת35 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר פרגאנה. בשנת 1979 נחשפו בתחומה חורבות של מקדש בודהיסטי מן המאות 7-4 לספירה, שנהרסו על ידי הכובשים הערבים. הממצאים, לרבות פסל גדול של בודהה, הועברו למוזיאון ההיסטורי בטשקנט. במקום נותר מקדש בודהיסטי, המעיד שהאזור היה בודהיסטי לפני שהערבים הגיעו לאזור במאה ה-8.

רישטוֹן (RISHTON)
העיר טג'יקית וסמוכה לגבול הקירגיזי. נמצאת כ-50 ק"מ מערבית לעיר פרגאנה. העיר ידועה בזכות עבודות הקדרות שלה. אמנים יושבים על האבניים ומייצרים עבודות מופלאות ברוח המסורת המקומית